עולמם של נותני השירות השקופים
כשבע שנים מתוך העשור האחרון ביליתי באקדמיה, ובמהלכם עבדתי בעבודה היחידה שלימודים ב"משרה מלאה" מאפשרים, לא הייתה לי הפריבילגיה או האורך רוח הדרוש על מנת לחיות על חשבון ההורים- אז מילצרתי.
בהתחלה זה מרגש, שקיות עם מזומנים, שעות לילה מאוחרות אלכוהול מחליף את הדם הזורם בעורקים...
האשליה הזאת חולפת מהר ואז המציאות מכה בפנים. אנחנו לא קיימים!!!.
מה זאת אומרת אתם שואלים?
אתה מגיע למקום העבודה שלך אשר בו יש לך הסכם עם המעביד- הוא לא משלם לך משכורת, בתמורה אתה מנקה לו את השולחנות. על השולחן אתה עשוי למצוא מפיות, ערימות של פירורי תחתיות בירה, מסטיקים וגם צלוחית קטנה המכילה את המשכורת "השולחנית" שלך (לפני ניקוי עובדי מטבח, ברמן ומע"מ). כל זה רק בתנאי ובהנחה שמי שישב בשולחן היה מרוצה מהאווירה, האוכל, השתיה והשירות, אה וכמובן שאינו תייר...
במקום אחד שבו עבדתי הברמן שהוציא משקאות עבור השולחנות לא קיבל שכר בסיס ואני הייתי המעסיק שלו!. בסוף המשמרת הייתי מחלקת את הטיפים 60 אחוז למלצריות ו 40 אחוז לברמן, כך שאם היינו שתי מלצריות, ה"עובד" שלי הרוויח יותר ממני על עבודה פשוטה ורגועה יותר, והבוס שלי היה מבסוט.
ניסיתי להתקומם, לעמוד על שלי מול המעסיקים שיוצרים לך אשליה חברית ומשפחתית עד שמדברים איתם על כסף.
התשובה של כולם תמיד הייתה- ככה זה פה, לא מתאים לך? לכי תחפשי מקום אחר עם תנאים יותר טובים! יש מאחורייך טור של אנשים שמתים לעבוד בתנאים הללו, המחפירים. וזה נכון.
ניסיתי להנהיג מרד, אך גיליתי לאכזבתי שלרוב האנשים לא איכפת שלוקחים להם, ופוגעים בהם העיקר שתהיה לי עבודה, שאשאר בישן במוכר והידוע, גם אם זה בא על חשבון זכויותיי הבסיסיות כעובד וכבן אדם.
השקיפות היא לא רק בעיניי המעביד, השולחן שאותו אתה משרת לא רואה אותך כלל, אין ספור פעמים חטפתי צעקות ותלונות מאנשים שבטוחים שדיברו איתי והבהירו לי שהם רוצים את ההפוך שלהם נטול קפאין על בסיס חלב סויה רותח ובלי קצף! ואני רק עזרתי למלצרית אחרת להוציא משקאות... עבור רוב הסועדים כל המלצרים נראים אותו דבר.
האמת המצערת היא שבעסקי המסעדנות כולם מסכנים.
בעלי המסעדות כורעים תחת נטל מיסים לא הגיוני, שכירויות גבוהות לאין שיעור וסחיטה מתמדת של פקחי העירייה שבאים לאסוף "דמי חסות".
הסועדים שמחפשים ארוחה במחיר הגיוני רואים את מחירי המנות שבתפריט ומניחים שהמחיר כולל את כל עליות אחזקת המקום, הם לא מעלים בדעתם שכאשר הם משאירים טיפ, שברמת העיקרון אמור לשקף את שביעות רצונם מהשירות והאוכל, הם למעשה מוציאים משכורת עבור נותן השירות המזדמן שלהם, בהנחה שאכן הטיפ מגיע למלצר ולא הולך ישירות לבעל המקום (כן יש גם מקומות כאלה).
והמלצרים שנאלצים לעבוד בניגוד ל"חוק" בכסף שברובו הוא "שחור", בלי תנאים סוציאלים, ביטוח או פנסיה, ותחת איום תעסוקתי מתמיד.
בסופו של דבר אני יצאתי ממעגל המלצרות. אמרתי נואש, ויתרתי על הצדק והזכויות בתמורה לשפיותי...
אך הטעם המר לא מש משפתיי.
אז עד שמשהו ישתנה, כשאתם משאירים טיפ, גייסו את החמלה שלכם. גם אם האוכל היה מזעזע ושירות מתחת לכל ביקורת, בבקשה, אל תשאירו פחות מעשרה אחוזים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.